על החיים על המוות (Come What May).

תחשבו על החיים על המוות, ועל לידה מחדש, גלגול נשמות. כל בן אדם, בגלל אופי הדרך בו מתוכנן, ועוצב עורנו, הוא שבכל רגע נתון, אנחנו מאבדים עשרות מאות מיליוני תאים שמתים. אם אני מזיז את היד שלי ככה, ברגע שאני עושה את זה, מיליוני תאים מתים. כשקיבלתי את העיצוב של הצורות, צורת החיים הראשונה היא התא היחיד. זו הצורה הראשונה שקיבלתי, התא היחיד.

אז כך שלכל תא בודד יש קריסטל בעיצוב. לכל תא בודד יש אישיות. כל תא בודד, חי, מת, ונולד מחדש, כי אם הייתם יכולים לראות אותו, מה שהייתם רואים ,זה מאות אלפים, מיליוני התאים , הקריסטלים שלהם יורדים לאדמה, ומייד מחליפים אותם.

אם הייתם מביטים אל העולם בעיניים האלה, הייתם רואים את הפראנה הזו. הייתם רואים את נשימת כדור הארץ. הייתם רואים את הכניסה, והיציאה. הייתם רואים שזו לא שאלה האם יצורים כמונו, הגלגול הזה, הוא אוריינטציה אנושית. זה בכל דבר. ומספר גבישי האישיות הוא סופי. זה לא כאילו עושים יותר. כולנו ממוחזרים ככה או אחרת, כולנו.

אנו חיים בשדה תודעה קריסטלי. זה מה שאני כל כך אוהב בלוגו של ג'וביאן, האיש שראשו בשמיים. זה מה שיש לנו לתפוס הצצה של פעם בפעם, שלושת טריליון הנייטרינים, שנשפכים דרך החלל הזה, כדי לנסות להציץ לזה, להביט אל העולם, ולראות אותו חי, עם תודעת גבישים, ולהבין את זה. אלה לא סתם כלום, זה לא סתם חומר שממלא מקום, זהו עקרון הצורה באוקיאנוס הנייטרינו הרוטט, מחיים, מוות, ותנועה. זה למעשה די יפה, אם ניתן לראות את זה.

רא אורו הו.