אקדמיה למערכת העיצוב האנושי על פי רא אורו הו
קווים מרכזיים
(Lines Keynotes)
בשלב נתחיל להסתכל על הקווים.
יש רציפות גנטית שמובילה לדמיון בין כל השורות הראשונה,
כל השורות השנייה וכו'.
הבנת המאפיין הבסיסי של השורה שימושית.
ברגע שאתה יודע את המפתח המרכזי של הקו,
על סמך מיקומו בהקסגרמה, יש לך נקודת התייחסות,
מקום שאתה יכול לעמוד בו כדי להבין את הקו בהקסגרמה המסוימת.
לדוגמה, אם אתה מסתכל על שער 4,
שמפתח הראשי של ניסוח הוא נמצא בשורה השלישית,
אתה יכול להחיל את השער השלישי על המאפיין,
וזה יהיה מישהו שינסה כמה שיותר נוסחאות כדי לגלות מה לא עובד.
זה שונה מאוד ממישהו עם השורה הראשונה בשער 4 שבאמת ילמד נוסחאות לעומק.
קו ראשון: יסודות (Foundation).
קו שני: השלכה (Projection).
השורה השנייה היא 'הטבעי' - היא פשוט עושה את שלה.
כאשר הנושא של השורה הראשונה הוא קליטות ומקבל דברים פנימה,
הנושא של השורה השנייה הוא יצירתיות ולכן הוא לא לוקח דבר פנימה.
השורה השנייה די שמחה בחברה משלה וממש לא רוצה להפריע לשנייה.
השורה השנייה היא קו הקרנה,
אבל דומה יותר למקרן סרטים מאשר לפרוג'קטור "סוג".
שורות 2 מקרינות את עצמן ככוח יצירתי,
ולכן כשאנשים אחרים רואים אותם הם חושבים שהם רואים את הכוח היצירתי הזה.
הם לא ממש רואים את האדם.
השורה השנייה ביישנית והדינמיקה הפנימית שלה היא,
בסגנון "עזוב אותי,אני פשוט עושה,
אבל אני לא יודע איך".
תכונה זו היא שגורמת להם להיות מסרבים להיקרא על ידי האחר,
משום שאין להם מושג אם הם עשויים להיראות מדהימים או מגוחכים או לא.
זה הקו של הנזיר.
כשאנחנו לוקחים את זה לשער 62 אנו מוצאים אנשים שיכולים להיתפס במשהו מלכודת.
הם מקרינים כלפי חוץ שיש להם את כל הפרטים ויכולים לשתף אותם.
ובכן, יתכן שיש להם פרטים או שלא.
יתכן שהם יוכלו לבטא אותם או שלא.
יתכן שהם מבצעים את הפרטים או שלא.
בכל מקרה הם תמיד מקרינים החוצה,
שהם מצווים על הפרטים,
כלומר זה מה שאנשים רואים,
לא משנה מה השורה השנייה עושה בפועל.
חוסר הרצון של הקו לקרוא על ידי האחר הוא תוצר של זה.
כשנשאלים ישירות לגבי הפרטים ייתכן שיהיה עליהם להודות שאין להם אותם.
לא פלא שהם ביישנים.
אם הם חולקים פרט,
האחר עשוי בהחלט לשאול "אה, זה מעניין, איך מצאת את הפרט הזה"
השורה השנייה מתאימה לענות "לא ממש רציתי לשתף את הפרט הזה.
למעשה לא הייתי אפילו מודע ששיתפתי את זה.
אני לא יודע איך קיבלתי את זה, אז פשוט עזוב אותי."
קו שלישי: הסתגלות (Adaptation).
השורה השלישית היא שיאה של הטריגרם התחתון.
זה קו מאוד קולט שנמצא כאן כדי להסתגל.
זה קו הניסוי והטעייה.
אנשים עם השורה השלישית לומדים על ידי למידה של מה שלא עובד.
יתכן שהם יצטרכו לנסות משהו 50 פעמים,
לעשות 49 טעויות בדרך - לפני שהם ימצאו מה עובד.
אם אתם רוצים לדעת מה לא עובד,
פשוט שאלו שורה שלישית מי הבין משהו! כאן מתרחשת גילוי אמיתי.
בשורה השלישית יכולה להיות התמדה אדירה.
זה יכול לקרות שאנשים מהקו השלישי הופכים לפסימיים עמוקים.
זה כאילו שכאשר העולם משתנה והם צריכים להסתגל למשהו חדש הם אומרים
"אוי לא, הנה נלך שוב - שום דבר שאני מנסה לא יעבוד."
חשוב שהם יבינו שזו מתנת ההסתגלות שלהם והם פשוט צריכים להתמיד.
זה לא אומר, אגב, פשוט להמשיך ולנסות את אותו הדבר שלא עובד.
השורה השלישית אינה טרנספרסונאלית.
היא יודעת שאחרים נמצאים שם,
אך היא רק יודעת כי מכיוון שבמהלך תהליךת
הניסוי והטעיה ההסתגלותי שלה הוא תמיד נתקל בהם.
השורה השלישית בשער 62 היא הדוגמה המושלמתת
למה שהקו השלישי הוא באמת כל העניין. הקו נקרא Discovery.
היכולת של השורה השלישית לחפש את הפרטים,
בכל כך הרבה מקומות שונים,
ובכל כך הרבה דרכים שונות, גורמת לאפשרות של גילוי גדול.
מדען המבקש לפרטים של דבר אחד עשוי "לטעות" המביא לגילוי פורץ דרך.
אלכסנדר פלמינג (שהיה בעל פרופיל קו 3)
גילה את פניצילין (קודמו לכל האנטיביוטיקה המודרנית) בטעות.
צלחת תרבית של סטפילוקוקוס זוהמה בשוגג על ידי תבנית כחולה-ירוקה.
הוא "הבחין" כי מושבות של חיידקים הסמוכים לעובש מתמוססות.
השורה השלישית הזו לא רק עושה טעויות,
או עושה ניסוי וטעייה בצורה חסרת מחשבה,
הוא משתמש באנרגיית השורה השלישית האקראית בצורה יצירתית.
כמובן שכשעוסקים בקו זה עליכם להבין,
כי הפרט שתקבלו מהם תלוי היכן הם נמצאים בתהליך הגילוי.
יכול להיות שהם פשוט עשו את הטעות,
ולא הבינו שום דבר נוסף,
ובמקרה כל מה שהם יכולים לומר לך זה שהם פשוט התברגו.
אם הם לא מצליחים לעבור את הנקודה הזו, הם יכולים להתקשות בחיים.
תשמע אותם אומרים, "אני כזה בורג!" זה נכון מבחינה מסוימת :).
אבל זה לא חייב להיות דבר שלילי.
קו רביעי: החצנה (Externalization).
השורה הרביעית מסמנת את תחילת הטריגרם העליון.
בעוד הטריגרם התחתון הוא פנימי,
ממוקד ונספג בתהליך שלו,
הטריגרם העליון יוצא אל העולם של האחר.
שורות 1 ,2 ו-3 (החל בתחתית ההקסגרמה) מסמלות את העולם הפנימי.
ושורות 4, 5 ו-6 מסמלות את העולם החיצוני.
השורה השנייה והשלישית הראשונה מעורבות בתהליך משלהן.
זה חיוני כדי שהטריגרם התחתון יהיה חזק ויכול לתמוך בטריגרם העליון.
השורות הרביעית, החמישית והשישית,לעומת זאת
מסתכלות על פני הערוץ ,מביטות לעבר השני.
קווי הטריגרם התחתונים אפילו לא יודעים,
שיש משהו בקצה השני של הערוץ (אלא אם כן הם דופקים אליו).
המודעות הזו של הצד השני היא שהופכת את השורות הרביעית,
החמישית והשישית לטרנספרסונאלית.
הם מודעים לאחר כי הם מחפשים.
יש את היסוד שבנה הטריגרם התחתון והם מוכנים להשתמש בו כתמיכה כדי לצאת החוצה.
במבט על שתי הטריגרמות,אל תשכח את ההרמוניה של השורות,
מכיוון שתראה שהן חולקות אלמנטים משותפים.
כאשר אתה עובר מהקו השלישי לשורה הרביעית,
אתה עובר מהטריגרם התחתון לטריגרם העליון.
למרות שהקו הרביעי נמצא בטריגרמה העליונה,
הוא משמש כנקודת אמצע בין שתי הטריגרמות.
השורה הרביעית היא המקום בו הגן עושה חצי סיבוב על הסליל,
ומעניק לו מבט על השורות התחתונות והעליונות.
יש לו מתקן להעביר מידע מהלמטה לעליון ולהיפך.
הם עושים זאת על ידי החצנת כל מה שקורה בחייהם שלהם,
כמעט בצורה של 'בפרצוף שלך'.
הם לא יכולים לחכות כדי לספר לאחרים הכל על הכל,
והם לא עוסקים בשאלה אם האחר מעוניין במה שמוחצנים או לא.
חשבו על המיסיונר המפיץ את דבר האל כדוגמה.
בשער 62 השורה הרביעית מגלמת את התפקיד הזה,
באופן שעל פני השטח לא נראה שמגלם את הצורך הזה להחצנה.
אתה מבין, ה-62.4 יודע שהוא מקבל חוות דעת מה- 17.
אבל הוא גם יודע שלוקח זמן לקבל את פרטי חוות הדעת.
זכור שזה נמצא במעגל הלוגיקה,
כך שאם לא תקבל את הפרטים בסדר,
אתה תקבל הרבה תלונות.
אז זה משמש כנקודת אמצע בין הצורך של ההקסגרמה התחתונה,
להשיג את הבסיס הנכון לבין הצורך של הטריגרם העליון להוציא את הבסיס הזה שם.
הנה דוגמה להרמוניה בין השורות 1 ו-4.
השורה הראשונה היא המחקר, המחקר, גיבוש דעה משמעותית.
על השורה הרביעית לבחון את הדעה הזו,
ולוודא שכל הפרטים נכונים לפני שהיא יכולה להחצינה.
זה קצת כמו לימוד.
אם אתה מבקש פרטים מה17.4 לפני שהוא מוכן,
פשוט כתוב "אני יודע שאני צריך להוציא את זה, אבל אל תפריע לי אני עדיין חושב".
ואילו ה-17.1 היה אומר בפשטות, "אל תפריע לי, אני חושב."
שום אזכור להוציא אותו.
ה-17.4 לא יכול לנצל בהצלחה הזדמנות כלשהי (מילת מפתח לשורות 4)
עד שהוא סיים לבדוק את הפרטים.
ברגע שיש לו את הפרטים ביד,
והזדמנות מציגה את עצמה,
היא יכולה להחצין את הארוז השלם והמאורגן.
אתה יכול לראות בזה שתחום השורה הרביעית מכבה את הדברים,
אך עדיין צבעוני בכבוד לנושא השורה הראשונה.
קו חמישי: אוניברסליזציה (Universalization).
לקו החמישי יש יחסי אנוש מצוינים.
ב-I'Ching העתיקה השורה החמישית נחשבת לקו השולט.
אחרים לא רואים את השורה החמישית כפי שהם באמת,
אלא הם רואים בהם את מה שהם (האחרים) רוצים שיהיו. זה היבט ההקרנה.
הקו החמישי הוא בעל יכולת לאוניברסליות,
ויכולת האוניברסליות הזו היא שיוצרת את ההשלכה.
אחרים רואים באנשי קו 5 כמציעים שהאחר רוצה, מאהב, מורה, מושיע, אב
וכו 'אחרים לא רוצים טעויות, או עצות שגויות מהקו 5.
אם משהחמיש מעניקים לאחרים אינו משהו פרקטי,
הם ייענשו על ידי השמצת המוניטין שלהם.
השורות החמישיות רגישות מאוד להשמצות פוטנציאליות למוניטין שלהן,
וכתוצאה מכך הן יכולות להיזהר מאוד מהגשמת הציפייה של האחר.
בניגוד לשורה הרביעית שהשפעתה מוגבלת לחברים,
השורה החמישית יכולה להשפיע על כל אחד.
מכיוון שהם פגיעים להיענש הם חייבים למלא את התנאים שלהם.
אם אתה רוצה ששורה 5 תוביל הם ידרשו שתעשה את מה שהם אומרים.
כשאתה מסתכל על השורה החמישית בשער 62 עלינו להכיר בכך,
שכולם מקרינים עליה שיש להם את הפרטים.
אולי הם כן, ואולי לא, השורה החמישית נמצאת,
מתחת לאקדח כאן לא רק לקבל פרטים,
אלא לקבל את הפרטים הנכונים, אלה שיעבדו עבור האחר.
בפגישה אחרים תמיד מצפים שבשורה החמישית יהיו הפרטים הנכונים.
תמיד יש לחץ רב על ה-5 להפוך את הפרט לעובדה מועילה, למציאות חיה.
בשער 62, כחלק ממעגל הלוגיקה, הקו החמישי צריך לעשות את שיעורי הבית שלו.
כאן, השורה החמישית צריכה לעשות את המחקר שלה.
עליו לעבור את תהליך איסוף הפרטים,
והפעלת איפוק על ידי אי מסירת הפרטים הללו עד לסיום.
כל השורות החמישיות הן תמיד קצת פרנואידיות, קצת זהירות,
מכיוון שלעולם לא יכול להיות בטוח שזה יוכרז ככוכב או יישרף על המוקד.
הם תמיד כופרים בפוטנציאל (אפשריים),
והם יודעים זאת.
קו שישי: מעבר (Transition).
ברגע שמגיעים לשורה השישית,
הגעת לסוף בתחושה שזה החלק העליון של המבנה.
הקו הראשון הוא היסוד אך הקו השישי הוא הגג, או אפילו מעליו.
הקו השישי יושב שם למעלה על הגג,
וממש לא מעניין אותו יותר מה קורה למטה בשאר חלקי הבית.
זה לא ממש חלק מזה.
למעלה על הגג, אתה משקיף על כל הבתים האחרים,
בגלל זה, קו זה נקרא מעבר.
במובן מסוים כשאתה פוגש שורה 6,
זה לא ממש כאן, זה מסתכל שם.
מה שהקו השישי עושה זה להסתכל קדימה, לחפש את המעבר.
מה קורה?
היבט זה הוא שמעניק לשורה השישית את איכות האמון והמנהיגות שלה.
נדיר למצוא קו 6 שלא עזב את הבית כמה שיותר מהר.
הם יודעים איך כל זה עובד,
אבל בזמן שהם נמצאים בחלק הזה של החיים,
כשהם חיים כקו 3 הם יודעים ששום דבר לא עובד כמו שצריך.
הם צריכים לעבור את כל זה,
כדי להגיע בסופו של דבר למלוא הפוטנציאל שלהם כמודל לחיקוי.
זה יכול להיות תהליך כואב,
ולא כל השורות השישיות הולכות להירפא כשהן מגיעות לפסגה.
תפקיד השורה השישית להסתכל מעבר,
משהו לא יכול לעשות טוב,
אלא אם כן הם רכשו עומק אמיתי.
השורה השישית אחראית על ההקסגרמה,
להיות מודל לחיקוי,
דוגמה ומנהיגה כדי שיוכלו לספר,
לכל האחרים מה הצעד הבא.
אבל הם לא יכולים לעשות את זה,
אלא אם כן הם יודעים מה זה הצעד הבא.
הם זקוקים לאותן שנים של ניסיון בקו השלישי,
ואז הם צריכים לסגת ולשקול הכל ולבסוף,
אם הם פועלים נכון,
הם יכולים להפוך למודל לחיקוי, למנהיג.
אל תקפוץ למסקנות לגבי שורות 6,
כיוון שהדרך שלהן היא של תהליך,
ולעתים נדירות אתה יכול להיות בטוח,
איפה הם נמצאים בתהליך הזה.
בשער 62 אם כן,
השורה השישית מתמקדת בפרטים כחלק מהתהליך,
כחלק מהמעבר.
כדי להפיק תועלת כלשהי מהפרטים עליהם לסמוך על התהליך.
כאן נקבע השיפוט הסופי לגבי פרטים.
האם באמת יש לזה ערך כלשהו?
האם זה יהיה שימוש אמיתי לאנושות?
השורה השישית יכולה להשתמש בפרטים לטובת עצמם,
ולעולם לא לקחת אחריות להיות המנהיג.
הם יכולים להיות כל כך מרוחקים,
שבמקום להסתכל בהקסגרמה,
או בערוץ הם מסתכלים על כל המעגל,
ותוהים אם זה שווה את הטרחה.
