אקדמיה למערכת העיצוב האנושי על פי רא אורו הו
בעיצוב האנושי,
אחד הדברים שאנחנו עובדים איתם הוא,
מגוון אלמנטים,
כמו אישיות,
עיצוב,
סמכות,
מרכזים מוגדרים וערוצים.
מה שמקרב הכל הוא המונופול המגנטי,
היושב במרכז G.
זהו ההקשר הגדול יותר בו,
כל האלמנטים משתלבים,
והופכים אדם ייחודי.
לחשוב שאדם כלשהו ניתן לצמצם,
רק את רכיבי המערכת השונים,
המופיעים בתרשים,
הוא להתעלם,
ממה שקורה באמת.
כמעט כל הספרות הרצינית,
שהופקה על ידי אנשים,
במשך אלפי השנים,
מתייחסת למשהו אחר;
רוח,
נשמה,
אלוהי וכו'.
יש שורה תחתונה בכל זה.
במילים פשוטות זה,
"אתה לא אחראי".
יש מיני יונקי הדבש,
החיים באלסקה.
בסוף הקיץ,
הם מתחילים,
במסע של כ-2000 מייל,
שמוביל אותם,
במורד הרי הרוקי למקסיקו שם,
הם מבלים את החורף.
באביב,
הם טסים במעלה,
חוף היבשת של קליפורניה בחזרה לאלסקה.
כעת,
אצל יונקי הדבש יש חילוף חומרים,
המחייב אותם,
לאכול כל 2-3 דקות או שהם מתים.
תחשוב על זה.
אז לא מדובר,
בלהקת ציפורים,
המתניידת בדרכם נינוחה,
לארץ שמש החורפית.
על מנת,
שיוכלו,
להאכיל,
לעיתים קרובות,
חייב,
להיות מקור מזון,
קבוע בדרך.
ובכן,
דפוסי מזג האוויר עלולים לגרום,
לפרחים הדרושים להם,
לפרוח מוקדם יותר או מאוחר,
יותר משנה לשנה,
לאורך אותו שביל של כ-2000 מייל,
אך עם זאת יונקי הדבש הללו,
מתזמנים את יציאתם,
באופן קבוע בהתאם,
לשינויי מזג האוויר,
שהתרחשו במרחק,
אלף מיילים משם.
והם בטוח,
שלא חושבים על זה,
או מתכננים את זה.
הם לא,
מלמדים את זה לצאצאיהם.
הם לא,
אחראים על ההגירה ההיא או על מה,
שהם עלולים להיתקל בהם בדרך.
הם מחוברים לעולם,
בצורה כזו,
שהם פשוט הולכים לאן,
שהם חייבים,
ומשתמשים,
במה שיש להם,
כדי לשרוד את המסע.
כל מה,
שהם באמת עושים הוא,
להשתמש באסטרטגיות של העיצוב שלהם.
כאנשים,
שאנחנו חושבים,
שאנחנו אחראים,
האישיות משוכנעת שכן,
ואנחנו,
למעשה,
מקבלים אינספור החלטות,
שנראות להוכיח זאת.
אבל ההחלטות,
האלה הן קטנות.
האם כדאי לי לזניה,
לארוחת ערב או סטייק?
בהקשר הגדול יותר של חיינו,
איננו יכולים פשוט להחליט,
להתפרסםת
ולהסתמך על כך שזה יקרה.
להתחתן,
ולהביא ילדים מושלמים?
כמובן,
שאתה לא יכול לערוב לכל זה.
מבחינת מסע החיים שלנו,
אנחנו לא יודעים,
לאן אנחנו הולכים,
כי אנחנו לא הנהג.
המונופול הוא הנהג,
מכיוון שרק המונופול,
מחזיק את הכל ביחד.
האישיות שלנו,
חושבת שכן,
אבל זה פשוט בנסיעה.
העיצוב שלנו,
הגוף שלנו,
הוא פשוט הרכב.
המונופול הוא הנהג.
המונופול אומר,
"הגיע הזמן ללכת לכאן",
ויוצאים לדרך,
ממש כמו יונקי הדבש.
כמו יונק הדבש אנו,
במובן מסוים,
נודדים.
אנו עוברים,
מעברנו,
לעתידנו,
הנמשך,
על ידי המונופול שלנו,
המכוון את הכיוון,
על סמך תחושת האקלים והסביבה.
זה לוקח אותנו,
לאן שהוא מחליט,
שהוא צריך ללכת,
כשהוא מחליט שהגיע הזמן.
אנחנו לא יכולים לבחור,
לאן אנחנו הולכים,
יותר ממה שיונק הדבש,
יבחר לבחור את יעד החורף שלו.
בתוך,
כל אחד מאיתנו,
המונופול,
דרך חיבור עתיק,
ומושלם עם כל השאר,
יודע מתי ולאן,
אנחנו צריכים להגיע.
זה מחזיק אותנו יחד,
כמו גם מחזיק אותנו,
לגיאומטריה שלנו.
דרכים ומנהרות(Road and Tunnels):
הוא הביטוי שבו,
משתמש עיצוב אנושי,
כדי להתייחס להגדרות,
בתרשימים שלנו המופיעות,
בצבע שחור או אדום,
בעת חישוב התרשים.
החישובים מופיעים,
בתרשים המפה,
בשני הצבעים הללו.
כדי לציין,
אילו שערים,
הופעלו,
בזמן לידתנו (השחור),
ואילו שערים,
הופעלו,
88 מעלות מקשת השמש,
כמעט שלושה חודשים,
לפני זמן הלידה שלנו (האדום).
לאדם זה,
תמיד דברים "יצוצו",
מגרונם,
הלא מודע לחלוטין,
שמפתיע אותם.
אנו יכולים,
לחשוב על תרשים המפה,
כעל מפת דרכים,
ולהתייחס למרכז הגרון,
כאל הקשר או כיכר העיר של המפה.
משם תוכלו לנסוע,
לכל כיוון - למעלה או למטה,
במסלולים השונים.
מרכז הגרון הוא,
מרכזי בתרשים המפה,
מכיוון שבאמצעות הגרון,
כל ההתנהגויות שלנו (מרכזים, ערוצים, שערים וקווים),
באים לידי ביטוי או לא לידי ביטוי.
במובן זה,
כל הדרכים מובילות לרומא.
אבל יש גם מנהרות.
כל מה,
שאתה רואה,
בשחור,
בתרשים שלך,
מתייחס לאישיות.
וזה מה,
שיש לך,
גישה אליו,
זה מי שאתה,
חושב שאתה.
גישה,
במובן זה,
שההתנהגות,
יכולה,
להיות,
ברורה,
בעיניך,
שנראית על ידך.
חשוב על השחור,
בתרשים שלך,
כדרך עילית.
כאשר,
אתה יושב על צלע גבעה,
אתה יכול לצפות,
בכל מה שקורה,
בכביש ההוא ו(הנה המפתח),
מכיוון,
שאתה יכול לראות את זה,
אתה חושב שזה מי שאתה.
כל מה,
שצבוע באדום,
במפה שלך,
מתייחס לעיצוב,
ללא מודע,
ודומה יותר למנהרה,
מאשר לכביש.
יושבים על צלע גבעה,
אתה לא יכול לראות,
מה קורה במנהרות.
למעשה,
אתה לא יכו,
אפילו לראות שיש מנהרה,
וגם לא אם משהו,
בתוכה נמצא או לא,
או אם משהו נע,
ולא לאיזה כיוון,
זה יכול לנוע.
אבל (מפתח נוסף),
מה שקורה,
במנהרות,
זה גם אתה.
אחד היתרונות,
האמיתיים של תדמית האדם,
בעיצוב אנושי הוא,
שכשאתה מסתכל בתרשים,
אתה זוכה,
לראות את כל זה.
אתה רואה,
מה על פני השטח,
ולמה יש לך גישה (הכבישים).
ואתה יכול,
גם לראות,
למה אין לך גישה,
הלא מודע שלך,
או מה שלא מזוהה בך (המנהרות).
כעת,
עליכם להבין,
כי ההתנהגויות,
בין אם הן מודעות או לא מודעות,
הולכות למצוא איכשהו,
דרך לבטא או להתבטא.
זה באופי האנרגיה,
שהיא זורמת,
ורוצה לבוא,
לידי ביטוי במילים או בפעולות.
להתנהגויות,
לא אכפת ,
אם תהיה לך,
גישה אליהם או לא,
הם רק רוצים,
לבטא את עצמם.
ניתן לכנות זאת,
בעיצוב אנושי,
כמי שמשהו,
פשוט קופץ מהמנהרה,
ואז ישוב אליו בחזרה.
לא נדיר,
שאנשים שומעים משהו,
כמו,
ואנחנו,
בכלל לא רואים את זה בעצמנו,
כי זו מנהרה,
כלומר הגדרת עיצוב.
תרשים המפה,
מציע,
לנו את ההזדמנות,
לראות,
דברים על עצמנו,
שאחרים,
עשויים לראות,
די בקלות,
אך אליהם,
לא הצלחנו להתייחס.
למעשה,
לעיתים קרובות,
קשה לנו בכלל,
לתפוס את התכונות,
הלא מודעות,
הללו בתוכנו.
עם זאת,
כאשר,
אנו בוחנים אותם,
לאור התרשים שלנו,
ניתן לזהות זמנים,
בעברנו,
בהם,
גילינו התנהגויות אלה.
לדוגמא,
מי שהיה לו,
ערוץ של מנהיגות,
באופן לא מודע,
יכול להיות,
זה ששולח את כולם,
מהבניין למקום מבטחים,
כאשר הייתה שריפה.
אך אדם זה,
לא יתאר את עצמו,
כמנהיג,
ויהיה מופתע,
אם יגידו לו שכן.
לפני העיצוב האנושי,
הגישה להיבטים,
הלא מודעים שלנו,
הייתה עניין,
שהפרוידיאנים,
יגיעו אליהם,
באמצעות,
ניתוח חלומות,
ופסיכולוגים יונגיאנים,
ימצאו חיוב,
בתחום הקולקטיבי.
עכשיו אפשר,
להבין את מה,
שאחרים רואים בנו,
שאנחנו לא רואים,
כי זה לא מודע.
כעת,
יש אפשרות,
להבין,
מאיפה באה,
התנהגות זו,
שצצה,
מתוך מנהרה,
כמו גם העובדה,
שהיא חלק מוגדר,
בעקביות מכם.
אתה יכול,
להתחיל לקבל,
מושג,
שלם יותר,
של מי שאתה.
לא לצורך שינויו,
אלא לצורך קיומו,
קבלתו,
וליהנות ממנו.
צלב הספינקס (The Right Angle Cross of the Sleeping Phoenix):
כמובן,
שאנחנו,
הרבה יותר,
מורכבים,
מאשר יונקי הדבש,
כדי שנוכל להתלונן בקלות,
לא להבין,
ליילל,
למרוד וכו',
אבל אל תטעו,
זה הועיל מעט.
מה שאנחנו,
יכולים לעשות זה,
לעקוב אחר,
אסטרטגיות ההישרדות שלנו.
אם העיצוב שלך הוא של יונק דבש,
אתה חייב לאכול צוף,
לא אוכל מסוג אחר.
אולי לפעמים,
אתה זוכה לבחור,
אם אתה,
אוכל צוף,
מפרח אדום או כחול,
או אפילו,
מזין יונקי הדבש,
הווריאציות עדינות.
האסטרטגיות שלנו,
והסמכות שלנו,
אלה מאפשרים לנו,
לבצע את ההגירה,
בהצלחה.
מכיוון,
שהם נותנים,
למונופול,
לעשות את עבודתו,
מבלי שנפריע.
מתנת העיצוב האנושי היא,
שכל אדם,
יכול להשתמש בה,
כדי לראות,
באילו אסטרטגיות,
הם מתוכננים.
האם אתה יונק דבש?
צבי?
חיפושית?
האם יש לך סמכות סקרלית?
ספלינית?
רִגשִׁית?
אם תעקוב,
אחר העיצוב שלך,
תגלה,
שכאשר המונופול,
יניע אותך,
לעתידך,
אתה יכול,
לסמוך עליו.
בעוד,
שקביעת הכיוון שלנו,
(כמפורט בצלב הספינקס בשערים 7, 1, 2 ו- 13),
היא תפקידו של המונופול,
רכושו של המונופול,
הוא אהבה.
לא אהבת התשוקה,
אלא אהבת ההוויה.
אהבה זו,
מוגדרת,
צלב כלי האהבה (Cross of the Vessel of Love):
שער 10: אהבת העצמי. (Love of the Self).
שער 25: אהבה אוניברסלית. (Universal Love).
שער 46: אהבת הגוף. (Love of the Body).
שער 15: אהבת האנושות. (Love of Humanity).
כאשר,
אנו חיים,
על פי העיצוב שלנו,
אנו סומכים על המונופול,
שיניע אותנו,
אנו נעים,
בתמימות,
ללא סדר,
יום אישי.
אנו דואגים,
לגוף הפיזי,
בידיעה,
שזה המקום,
שהוא אמור להיות,
ושווה למשימה.
אנחנו מתנהגים,
כמו העצמי,
שאנחנו באמת.
אנו אוהבים אחרים,
מכיוון שאנו יודעים,
שבעצם,
כולנו,
בעלי ערך שווה,
בעולם הזה,
ללא קשר,
להבדלים הקיצוניים,
שאנו חושבים,
שאנו רואים.
.png)
.png)