זהו אחד משלושת,
שערי הזהירות החברתית (12,33).
זהו שער הבדידות.
מעגל האגו הוא יוצא דופן,
מכיוון ששני זרמי המודעות שלו,
אינם מוצאים את ביטוים ישירות בגרון,
כמו במעגלים העיקריים האחרים.
אפשרות המודעות היא ההתניה של טבע האגו.
מרכז הלב הוא בינארי של חוזק הלב/אגו,
וכוח הבטן/אגו.
גאולה היא השער של כוח הרצון,
ויש לשים לב אליה בזהירות,
זה לא מרכז מודעות,
ולא לכולם יש גישה לכוח הזה.
במכניקה של המאיה,
ברור,
שאין רצון חופשי.
האגו של השער הזה אומר:
'הבטן שלי מלאה,
למה שאני אטרח להאכיל אותך?'.
היא תמיד לבד,
גם בבית צפוף,
אך היא חיונית להישרדותה של הקהילה,
עקרונות הקהילה יקרסו,
אלא אם כן יהיה רצון מתמשך,
לקיים את הקהילה.
ה-37 מחבק את ה-40 ,
ומציע את הדבר היחיד שהאגו פגיע אליו,
נאמנות.
תמיכה רגשית מניעה את הרצון.
באתלטיקה, זה ידוע,
כי לשחק לפני הקהילה שלך,
מעודדים על ידי נאמנותם,
מפמפם את כוח הרצון,
ומוביל באופן קבוע לניצחון,
אשר הקהילה כולה חווה אז כמו שלה.

נקודת המעבר בין מאבק לשחרור.

​

​

שער 40.1: החלמה.

​

התרוממות רוח:
היכולת להירגע וליהנות מפירות עמלו.
כוח האגו ליהנות מלהיות לבד.

​

שפלות רוח:
הירח אינו יכול לעמוד דומם.
לאגו לא נוח להיות לבד יותר מדי זמן.

 

שער 40.2: החלטיות.

​

התרוממות רוח:
הכוח והסמכות שבגאולה,
להשיל לנצח את התכונות,
שפגעו בשחרור.
הכוח דרך הבדידות,
להכיר בחשיבות ובהשפעה,
המשבשת הפוטנציאלית של אחרים.

​

שפלות רוח:
שלווה טבעית שבגאולה עשויה,
להזדהות ולנסות לטפח,
את הכוחות שהפריעו לשחרור.
כוחה של הבדידות,
לעוור את האגו להשפעה,
המשבשת האפשרית של אחרים.

 

שער 40.3: ענווה.
מצב מחושב בגאולה כדי למנוע,
משיכת תשומת הלב של כוחות שליליים.

​

התרוממות רוח:
העדינות ליהנות מהגאולה,
מבלי להתהדר בה.
היכולת של האגו,
להימנע מכוחות שליליים,
גם אם זה אומר להיות לבד.
​
שפלות רוח:
יהירות האגו,
שדורשת תשומת לב,
ומקבלת אותה.
היכולת של האגו,
לדרוש תשומת לב.

 

שער 40.4: ארגון.

​

התרוממות רוח:
הכוח לשנות והאינטלקט האינטואיטיבי,
לבחור ולארגן לצורך שמירה על הגאולה.
כוחו של האגו,
כאשר הוא מאורגן ופעיל,
לשמור על נפרדות.

​

שפלות רוח:
קנאות בלתי נשלטת,
שמתעלמת מאיכות התמיכה,
ומעדיפה את הכמות,
שבטווח הארוך עלולה,
לערער את יציבות הגאולה.
העצמת האגו באמצעות,
היכולת לארגן אחרים.

 

שער 40.5: קשיחות.
ההכרה שכדי להשיג שחרור,
יש לדחות את כל הכוחות השליליים.

​

התרוממות רוח:
המהפכן שדורש ניצחון מוחלט.
כוחו של האגו נשמר,
בדחיית מערכות יחסים שליליות.

​

שפלות רוח:
נטייה במהפכה לקבל,
מידה מסוימת של סטייה הכרחית,
מתוך הנחה שניתן לטהר אותה,
בהצלחה מאוחר יותר.
חולשת האגו בבדידותו לשמר,
ולא לדחות מערכות יחסים שליליות.

 

שער 40.6: עריפת-ראש.
השמדה הכרחית של כוחות נחותים,
בעמדות כוח לפני השחרור יכולה להתרחש.

​

התרוממות רוח:
הסמכות,
יחד עם הנדיבות להוציא מהשלטון,
רק את אלה שראויים,
ליחס דרסטי שכזה.
כוחו וסמכותו של האגו,
לסלק יחידים מתוך,
הגנה לגיטימית על הקבוצה.

​

שפלות רוח:
דוגמה לכך היא,
אימת המהפכה הצרפתית,
שבה הרעיון של מי ראוי,
לעונש הורחב באכזריות לכיתה שלמה.
עיוות האגו באמצעות כוח וסמכות.