top of page
אקדמיה למערכת העיצוב האנושי על פי רא אורו הו
צלב התכנון (1615-2027)
איך אנחנו מתחברים
(How We Connect)
"ברוכים הבאים לכולכם.
נחמד שאתה כאן,
לאירוע יום האהבה הזה.
אנחנו הולכים להסתכל,
על איך אנחנו מתחברים אחד לשני.
כל מה שקשור,
לעיצוב אנושי הוא לא קשור לשותפות.
למעשה,
זה באמת דבר משני.
כל מה שקשור,
לאופיו של העיצוב האנושי עוסק,
בפוטנציאל של ההוויה הייחודית המובחנת.
בשביל זה אנחנו כאן.
זה כל העניין שלנו.
בבסיס,
בעצם טבעו של מה שאנחנו כיצור,
טמון הפוטנציאל עבורנו,
להגשים את כל הייחודיות שלנו קורה להיות,
ולהיות מסוגל לעשות את זה,
תוך כדי חיים מוצלחים על המטוס הזה.
אחד הדברים שאתה מקבל לראות,
מיד בטבע של ההוויה,
הוא שאנחנו נמצאים אלה באלה,
ואת תוכנית החיים היא מאוד ספציפית.
תוכנית החיים אומרת,
כי הדרך היחידה שבה,
אנחנו הולכים לשרוד,
היא שאנחנו צריכים להתרבות,
וכי כל מה על האופן,
שבו אנחנו הולכים,
לפעול בעולם,
הוא שאנחנו הולכים,
להיות נשלטים על ידי קולטנים.
תחשוב על העיצוב שלך.
אני מתכוון, הגרפיקה.
אתה מסתכל על הגרפיקה,
ומה אתה רואה?
אתה רואה דברים צבעוניים.
כל אחד מהדברים האלה,
שנצבעים בו הוא הטבע,
שנמצא שם בך.
כלומר הנטייה הגנטית,
לייחודיות הפוטנציאלית שלך.
אבל רוב הדברים שיש הם לבנים.
הם פשוט לבנים;
מרכזים לבנים,
שערים לבנים,
ערוצים לבנים.
הם לא ריקים,
הם לא שבורים,
הם לא צריכים,
להיות קבועים.
הם מטאפורות.
גרפיות של קולטנים.
רוב מה שאנחנו – הוא קולטנים.
מה שאנחנו הכי פתוחים אליו,
מלבד התוכנית עצמה,
הוא האחר.
ומכיוון שיש לנו ציווי ביולוגי,
ציווי שאומר שעלינו להתחבר,
שעלינו להזדווג,
שעלינו להתרבות.
זה משהו שטבוע,
עמוק בגנטיקה של המפרט.
שזה משהו שאנחנו,
ברוב המקרים,
מתמודדים איתו,
בחוסר אונים.
היופי של העיצוב האנושי,
מתחיל במשהו פשוט מאוד.
זהו פני השטח של הידע.
פני השטח של הידע,
אומר כי אתה יכול,
לפעול כראוי על המטוס הזה,
אם אתה לוקח את האחריות,
של קבלת החלטות,
הרחק מהמוח (מיינד) שלך,
ואתה נותן את זה לאסטרטגיה,
ולסמכות שלך,
כלומר אתה נותן,
את זה לרכב שלך.
בשביל זה,
יש את הרכב שלך.
זה מודיעין מדהים.
כי הוא כאן,
כדי לפעול על המטוס הזה,
ולפעול בהצלחה.
זה לא שאנחנו כאן,
כדי להתעלם מהקולטנים,
כי אחרי הכל,
זה מה שהחיים הם.
כך אנחנו מתחברים לחיים.
כך אנחנו מתחברים להיות.
ככה אנחנו מתחברים להכל.
אחד הדברים הבסיסייםת
שאתה לומד בעיצוב אנושי הוא,
שעצם הדבר שמתנה אותך בהתחלה,
הופך לחוכמה שלך,
כשאתה מגיע,
לצד השני של התהליך.
כי אחרי הכל הם קולטנים.
כאשר אתה מסתכל על העיצוב שלך,
כל הדברים האלה כי הם צבועים,
אתה יכול לחשוב על זה כתלמיד,
וכל מה שהוא לבן,
הוא המקום שבו,
אתה הולך לבית הספר.
זה הדברים שאתה כאן,
כדי ללמוד בחיים.
רוב בני האדם,
הרוב המכריע של האנושות,
פשוט המומים מהמקום,
שבו הם הולכים לבית הספר.
הם הולכים לאיבוד שם.
מי שהם יכולים להיות,
יכול להיות,
הוא כל נעלם,
כי זה כל כך קל,
ללכת לאיבוד בהתניה.
מה שאני רוצה,
לחלוק איתכם היום,
הם כמה נוסחאות בסיסיות.
אלה רק נוסחאות.
יש משהו להבין במכניקה.
זו הסיבה שמכניקה,
יכולה לשחרר את הרוח,
כי ברגע שאתה רואה מכניקה,
יש את הסיכוי הזה,
כי סרנדיפיטי כי בשבילך,
באותו רגע,
אתה יכול לשחרר את עצמך,
מהקללה הגדולה של כל הקשרים.
הקללה הגדולה של כל הקשרים,
היא:
אתה צריך להיות שונה.
השני,
אם רק הם יכולים להיות ככה,
או שהם יכולים להיות ככה.
אם רק היית,
משתנה.
אם רק היית,
שם לב אליי יותר.
אם רק היינו יכולים,
לעשות את זה או את זה.
אם רק היינו יכולים,
להיות ככה או ככה.
ברגע שאתה נכנס למכניקה,
אתה נכנס לחוסר אונים.
הדבר היחיד שמגן עליך,
במונחים של מערכות יחסים,
בחיים שלך הוא לא,
מה מערכת היחסים היא,
אבל איך הגעת לשם.
כי אם אתה לא מגיע לשם נכון,
אתה תמיד עושה תחזוקה.
תמיד.
הדבר הראשון,
שצריך להבין על מכניקה הוא,
שכאשר אתה,
מקבל לראות את זה,
כל מה שאתה יכול,
לעשות הוא ללכת.
"הו, אלוהים שלי!
ובכן, בסדר גמור.
מה אני אעשה?" כלום.
כי זו לא אשמתו של אף אחד.
זה לא קשור לאשמה.
מערכות יחסים בנויות,
על ערימות קטנות,
של אשמה שמאוחסנות.
המושגים האלה,
על איך שמישהו,
אמור להיות.
ומשהו שהוא באמת,
באמת חשוב,
הוא שאנחנו לא רק,
קורבנות של התניה.
אנחנו מכבים אותו.
אנחנו לא רק,
לוקחים את זה בחוץ,
אנחנו מכבים אותו.
זה דבר מרתק,
כאשר אתה יכול,
להתחיל לזהות מי אתה.
ומה אתה שם בחוץ,
ומה אתה לא,
ומה אתה לוקח ב.
או בדרך אחרת,
מה שאתה מוציא,
זה תמיד עקבי,
ומה שאתה לוקח בחוץ,
זה לא עקבי.
אנחנו כל הזמן במתח הזה.
זו המאיה.
זה המאיה,
אבל זה לא בשביל להיבלע.
זה לא בשביל להסתבך.
זה לא.
זה לניווט.
זה בשביל המסע.
זה למסע הגילוי,
יוצא הדופן.
זה בשביל,
החוויה הקוגניטיבית המדהימה הזו,
להיות קונסרבטיביות עצמית,
משתקפת במישור הזה ברמה הזאת.
וואו! איזה טיול!
עם זאת,
רוב האנושות,
פשוט נעולה,
במנגנוני הישרדות עתיקים,
ומותנית ומותנית.
הבריכה ההומוגנית של כדור הארץ,
האופן שבו הוא מתפקד,
עולה ונופל על התוכנית.
כל תהליך,
הטיפוח הזה של הטבע.
אבל אני רוצה,
שתבינו משהו על התניה,
יש לנו דברים,
שנצבעו בהם,
ויש לנו דברים פתוחים.
תחשוב על הדרך,
בה אנו עובדים.
עכשיו אני רוצה,
שתחשבו על המרכז הפתוח הזה,
ואני רוצה שתצפו,
בזרימת האנרגיה הזו,
ותבינו משהו:
כשאתם שמים אנרגיה,
בתוך מישהו,
זו לא הדרך,
שבה אתם חווים את זה.
זה לא.
זה מוגבר.
אז יש לך רעיון,
כי יש לך מוח קבוע.
יש לך מושג קבוע,
מסוג זה או אחר,
ואתה עם האדם הזה,
ואתה מדבר איתם,
על הרעיון הקבוע הזה,
ואתה שם את המושג הקבוע הזה,
בראש שלהם והם פתוחים.
הם לא פשוט,
לוקחים את זה.
זה הופך לעניין גדול.
זה מקבל מוגבר.
זה הופך להיות יותר,
אם תרצה.
זה מתרחב.
זה מוסיף לזה כל מיני דברים.
תחשוב על זה פיזית.
כמעט שני שלישים,
מהאנושות הם ג'נרטורים,
ובצד השני,
יש לך את שלושת הסוגים:
הפרוג'קטורים,
המניפסטים,
והרפלקטורים,
שאין להם סקרלים מוגדרים.
והם תמיד,
לוקחים את תדר הסקרל,
והם תמיד מגבירים אותו.
אתה רוצה לראות,
את הג'נרטור החזק ביותר?
אני מתכוון,
שהם לא חיים זמן רב,
אבל אתה יכול לראות אותם.
אלו היצורים,
'הלא-עצמיים' הפתוחים,
שמגבירים את כל,
האנרגיה העצומה הזו.
זה לא שלהם,
והם לא יכולים,
לחדש את זה,
והם לא יכולים,
להישאר בריאים עם זה.
אז זה הולך הלוך ושוב."
רא אורו הו.
bottom of page